החלטה בתיק בש"א 3075/06

1.         בפני בקשה לתיקון כתב הגנה.

2.         המבקשת היא הנתבעת בתובענה העיקרית, כערבה להלוואה, והמשיב הוא התובע.

3.         בקצירת האומר אציין כי הרקע לבקשה הינו תובענה בהליך של סדר דין מקוצר וכי בסופו של גלגול, ניתנה למבקשת רשות להגן בטענה אחת בלבד, בדבר התניית חבותה בחתימתם של ערבים נוספים.

4.         שני תצהירים שהגישה המבקשת בתמיכה לבקשת הרשות להגן משמשים ככתב הגנתה.

5.         לאחר שעיינתי עיין היטב בכל החומר המונח בפני, לרבות גלגוליה הרבים של בקשת הרשות להגן, כתבי הטענות השונים, החלטות ביהמ"ש שניתנו עד עתה, התגובה והתשובה לבקשה, אני מחליט לדחות את הבקשה מנימוקי המשיב וכפי שיפורט להלן:

6.         מעיון בבקשה עולה כי היא איננה ברורה די צרכה ולפיכך, מעלה קושי רב להתייחס לטענות שבה באופן ענייני.

            הבקשה מנוסחת באופן כללי, באופן שאין מובן ממנה מהו בדיוק התיקון המבוקש - ומה נוסחו המדוייק, כמתחייב בבקשה לתיקון כתבי הטענות.

7.         על אחת כמה וכמה נכונים הדברים משעסקינן בתובענה בסדר דין מקוצר, וכפי שהבהיר ב"כ המבקשת בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 11.06.06, הרי שהתיקון המבוקש מתייחס למעשה לטענת קיזוז .

            טענת קיזוז, בהליך של סדר דין מקוצר, חייבת בחובת פירוט מוגברת בהשוואה לטענות אחרות ולא תינתן רשות לטעון הטענה בהעדר הפירוט הנדרש.

            ראה האמור בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 391:-

            "עד כה נדונה הזכות הדיונית, שעניינה טענת קיזוז והזכות המהותית המבססת טענה זו. אולם, גם אם עמד הנתבע במבחנים שנסקרו לעיל, קיים מחסום נוסף והוא דרך העלאתה של טענת קיזוז בבקשה לרשות להתגונן. הנתבע, המבקש רשות להתגונן, צריך להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה...".

8.         מעבר לכך, לא צרפה המבקשת תצהיר מטעמה לתמיכה בעובדות הדרושות לבקשה, בעוד שחובה עליה לעשות כן, אחר ולמעשה המבוקש הוא תיקון בקשת הרשות להגן, אשר לכשעצמה מחייבת תצהיר תמיכה.

            רק לאחר שנבחן האמור בתצהיר - שוקל ביהמ"ש האם תינתן למבקש רשות להגן בטענה אותה מבקש הוא להוסיף.

            משחדלה המבקשת מעשות כן, הרי שדי בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.         אולם, גם לגופו של עניין, אין להתיר את התיקון המבוקש.

            למעשה אין כל עילה לתיקון, לאור השתהותה ארוכת השנים של המבקשת, מאחר ואת שידוע לה כעת היה ידוע לה זה מכבר, ובתצהיר מר שלמה ניב, עליו סומכת המבקשת טענותיה, אין כל חדש.

            אף מעיון בתצהיר הנזכר עולה בבירור כי אין התשובות נחזות להיות ולו קצה קוצה של הודאה בטענת המבקשת, מה עוד שהמבקשת לא טרחה לצרף לבקשתה את השאלון שתצהיר זה מהווה תצהיר תשובות לו, וגם מחדל זה רובץ לפתחה.

10.        אף עיון מדוקדק בהחלטות בית המשפט הקודמות, הרבות, בתיק זה, ובכל התנהלות המבקשת לרבות בדיונים הלא מעטים שהתקיימו, מוביל למסקנה החד משמעית כי אין מקום להתיר את התיקון המבוקש.

11.        יצויין, כי טענות המבקשת המתייחסות לאמור בתצהירו של מר שלמה ניב, במהותן ראויות להשמע בשלב הראיות ואין מקומן בהליך של תיקון כתבי טענות, בנסיון להביא בפני ביהמ"ש טענות הגנה נוספות.